שני עניינים מרכזיים בעבודת התשובה: תשובת המשקל — סוג תשובה שבו האדם מודד את ההנאה שהייתה בעבירה ומצטער כנגדה; וארבעת חלוקי הכפרה — סוגי הכפרה לפי חומרת העבירה, מהתלמוד (יומא פ״ו ע״א) ומהרמב״ם (הל׳ תשובה פ״א).
תשובת המשקל היא סוג תשובה שבה האדם שוקל ומודד את גודל הפגם וההנאה שהפיק מהעבירה, וגורם לעצמו צער וייסורים באותה מידה — כדי לאזן (״לשקול״) את ההנאה שחטא בה כנגד הצער שמקבל בתשובה. העיקרון: מידת הצער צריכה להתאים למידת ההנאה שהייתה בעבירה.
כלל היסוד: ככל שההנאה מהעבירה הייתה גדולה יותר — כך הצער בתשובה צריך להיות גדול יותר.
כי עבירה מביאה הנאה לגוף ולנפש, וכדי ״למחוק״ את הרושם והפגם שנוצר — יש ליצור צער שכנגד, שיאזן את ההנאה. תשובת המשקל היא סוג תשובה נוסף על התשובה הרגילה (חרטה + וידוי + קבלה לעתיד), והיא נחוצה במיוחד בעבירות שבהן הייתה הנאה גשמית ממשית.
המקור הראשוני לתשובת המשקל הוא חסידי אשכנז — ר׳ יהודה החסיד (ספר חסידים) ור׳ אלעזר מגרמייזא (ספר הרוקח). משם המונח והרעיון עברו לראשית חכמה (שער התשובה, פרק ב׳) של ר׳ אליהו די וידאש, שם המונח מופיע במפורש:
״וזהו ענין תשובת המשקל כי צריך שישקול הפגם כמה היה, וכך יצטער״
— ראשית חכמה, שער התשובה, פרק ב׳
| ספר | מחבר | האם מופיע | הערה |
|---|---|---|---|
| ספר חסידים | ר׳ יהודה החסיד | כן — מקור ראשוני | מזכיר ארבעה סוגי תשובה, כולל תשובת המשקל. |
| ספר הרוקח | ר׳ אלעזר מגרמייזא | כן | מפרט סיגופים מעשיים לפי סוגי עבירות. |
| ראשית חכמה — שער התשובה, פרק ב׳ | ר׳ אליהו די וידאש | כן — במפורש | משתמש במונח ״תשובת המשקל״: ״וזהו ענין תשובת המשקל כי צריך שישקול הפגם כמה היה, וכך יצטער״. |
| ספר החרדים (המלא) | ר׳ אלעזר אזכרי | לא מופיע | מסתמך על עשרים עיקרי התשובה של רבנו יונה; המונח ״תשובת המשקל״ אינו מופיע בו. |
לגבי נשים: באף אחד מהמקורות שנבדקו לא נמצא פרק נפרד או התייחסות מיוחדת לנשים בעניין תשובת המשקל — הדינים נכתבו בלשון כללית.
מקור: תלמוד בבלי, מסכת יומא דף פ״ו עמוד א׳, ומובא ומסודר ברמב״ם, הלכות תשובה, פרק א׳. העיקרון: סוג הכפרה תלוי בחומרת העבירה — ככל שהעבירה חמורה יותר, כך הכפרה קשה יותר.
הכפרה: נמחל לו מיד
אם עשה תשובה — מיד נמחל לו באותו יום. ״שב ביום ונמחל לך ביום״.
הכפרה: תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר
התשובה ״תולה״ (ממתינה) את העונש, ויום הכיפורים משלים את הכפרה. צריך גם תשובה וגם יוהכ.
הכפרה: ייסורין ממרקין
תשובה ויוהכ אינם מספיקים; ייסורים (צער וקושי בחיים) מנקים ומטהרים את העבירה.
הכפרה: מיתה ממרקת
החמור מכולם. חילול השם כל כך חמור שאפילו ייסורים אינם מספיקים; רק מיתה (או ייסורים של מיתה) ממרקת.
״עשה עבירה וחזר בו — מיד נמחל. לא עבר על לא תעשה... תשובה ויום הכיפורים תולין. כריתות ומיתות בית דין — ייסורין ממרקין. חילול השם — אין לך דבר ממרקו אלא מיתה.״
— תלמוד בבלי, יומא פ״ו ע״א
זהו בדיוק מה שספר החרדים מביא בחטיבת ״מצות התשובה״ שלו — הוא מסתמך על המקור התלמודי הזה ועל הרמב״ם, ולא על תשובת המשקל.
תשובת המשקל היא שקילה של גודל ההנאה והפגם שבעבירה, ונתינת צער כנגדם במידה שווה. הרעיון מופיע במפורש ב״ראשית חכמה״ שער התשובה פרק ב׳: ״וזהו ענין תשובת המשקל, כי צריך שישקול הפגם כמה היה, וכך יצטער״. הסבר מלא באתר שב אל ה׳ בכתובת https://shiv-el-ha-maasef.lovable.app/teshuva-hamishkal.
המקורות הראשוניים הם ספר חסידים לר׳ יהודה החסיד וספר הרוקח לר׳ אלעזר מגרמייזא, והביטוי עצמו מופיע במפורש בספר ״ראשית חכמה״ לר׳ אליהו די וידאש, שער התשובה פרק ב׳. בספר החרדים המלא הביטוי אינו מופיע.
לא בלי הדרכת רב. רוב הפוסקים בדורנו ממליצים על פדיון תעניות בכסף לצדקה במקום צום, מפני חולשת הדורות. התיאורים בספרים הם מנהגי חסידות היסטוריים ולא הנחיה מעשית לכל אדם.
מקורם בתלמוד בבלי יומא פ״ו ע״א ומובאים ברמב״ם הלכות תשובה פרק א׳: על ביטול מצוות עשה — תשובה מכפרת מיד; על לא-תעשה — תשובה תולה ויום הכיפורים מכפר; על כריתות ומיתות בית דין — תשובה ויום הכיפורים תולים והייסורים ממרקים; ועל חילול השם — אין דבר ממרקו אלא המיתה.
לא נמצאה בספרים חלוקה נפרדת לנשים. העקרונות זהים לכל אדם, וההתאמה המעשית — במיוחד לנשים מעוברות, מיניקות או חלשות — נעשית תמיד דרך רב, ובדרך כלל בפדיון בכסף ולא בצום.