זללתי וסבאתי – נכשלתי בתאוות האכילה והשתייה

הסבר: הייתי זולל וסובא – אכלתי ושתיתי בגסות, ברעבתנות, במותרות ובגרגרנות, מעבר לצורך ומעבר לשובע, מתוך תאווה ולא לשם שמיים. בליעת אוכל מהר, אכילה רגשית, אכילת יתר עד לכאב בטן, שתיית יין לשכרות. תאוות אכילה היא 'אבי אבות' כל התאוות, ויש בה איסור 'בל תשחית' לבריאות הגוף ופגיעה בקדושת הסעודה. אכילה גסה ושתייה מופרזת מטמטמות את הלב, מורידות את האדם למדרגת בהמה ומסירות ממנו צלם אלוקים, ומונעות מהאדם לעבוד את בוראו כראוי.

תיקון:

1. תשובה גמורה לפי הכללים – חרטה על זלילה וסביאה לתיאבון ולא לקדושה, וידוי וקבלה לעתיד.

2. מעכשיו והלאה אוכל ואשתה במידה, לא אשבע לתיאבון, אקום מהשולחן כשעוד יש לי תיאבון, ואקבע לעצמי כמויות ולא אעבור.

3. אברך ברכה מלאה לפני ואחרי בכוונה, אזכור שאני אוכל לחיות ולא חי לאכול, ושהאכילה היא לבריאות ולעבודת ה'.

4. אקדיש את הסעודה לעבודת ה' – אדבר דברי תורה ואוכל בנחת.

5. אלמד 'שערי קדושה' לרבי חיים ויטאל, 'מסילת ישרים' פרק יג, ו'אורחות צדיקים' שער התאווה.