פדיון תעניות

נוסח שסידר הבן איש חי (רב פעלים ח״ג או״ח ל״ה) על פי מרן החיד״א — לאומרו בכל יום בעת הפרשת הפדיון:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. בּוֹשְׁתִּי מְאֹד בְּחֶרְפָּה וּכְלִימָה עַל כָּל חַטֹּאתַי עֲוֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי, וּבִפְרַט עַל אֲשֶׁר פָּגַמְתִּי בְּאוֹת בְּרִית קוֹדֶשׁ בְּהִרְהוּרִים רָעִים, עַד אֲשֶׁר הֵן בְּעָוֹן חוֹלָלְתִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי הַסִּטְרָא אַחֲרָא, נִקְרֹ׳א נִקְרֵאתִ׳י כַּמָה פְעָמִים, אוֹי לִי, אֲהָהּ עָלַי. וּבְרוֹב רַחֲמֶיךָ הוֹדַעְתַּנִי עַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ לְתַקֵּן נַפְשֵׁינוּ עַל צוֹ׳ם מָה, בְּמִסְפַּר וּמִפְקַד שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר פָּגַמְנוּ בָהֶם, לְהִתְעַנּוֹת אַרְבָּעִים יוֹם בַּזְּמַן הַזֶּה כְּמִסְפַּר אַרְבָּעָה יוּדִין דְּשֵׁם ע״ב (יכוון במחשבה: יוד הי ויו הי). וְגָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ כִּי חָפֵץ הָיִיתִי לַעֲשׂוֹת תִּיקוּן זֶה בְּכָל לֵב, אַךְ אֵין בִּי כֹחַ וְכָשַׁל כֹּחִי לְהִתְעַנּוֹת תַּעֲנִיּוֹת אַרְבָּעִים יוֹם רְצוּפִים. וְלָכֵן אֲנִי מַפְרִישׁ הַיּוֹם אַרְבָּעָה פְרוּטוֹת כֶּסֶף לִצְדָקָה, כִּי כֵן יָסְדוּ עֲבָדֶיךָ לִפְדּוֹת בְּכֶסֶף כָּל תַּעֲנִית. וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלוֹהֵינוּ וֵאלוֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעֲלֶה עָלַי כְּאִלּוּ הִתְעַנֵּיתִי הַיּוֹם, וְתִהְיֶה חֲשׁוּבָה הַצְּדָקָה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן בַּעֲבוּר הַתַּעֲנִית, כְּאִלּוּ הִתְעַנֵּיתִי, וּמִיעוּט מָמוֹנִי יִהְיֶה בִּמְקוֹם מִיעוּט חֶלְבִּי. וְאַתָּה בְּטוּבְךָ תְּמַלֵּא כָּל הַשֵּׁמוֹת שֶׁפָּגַמְתִּי בָּהֶם בְּזֶרַע לְבַטָּלָה אוֹ בְּקֶרִי, וְתוֹצִיא לָאוֹר כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדוּשָׁה אֲשֶׁר נִתְפַּזְּרוּ עַל יָדִי בֵּין הַקְּלִיפּוֹת, ״חַיִל בָּלַע וַיְקִיאֶנּוּ (יכוון במחשבתו שם קדוש: חבו) מִבִּטְנוֹ יוֹרִישֶׁנּוּ אֵל״. וְתַחֲזִיר כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדוּשָׁה לְמָקוֹם קָדוֹשׁ לְמַעַן רַחֲמֶיךָ. עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדוּשָׁתָךְ. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יְיָ צוּרִי וְגוֹאֲלִי:

הֲרֵינִי נוֹתֵן צְדָקָה זוֹ לְפִדְיוֹן הַתַּעֲנִיּוֹת שֶׁקִּבַּלְתִּי עָלַי, וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹקַי וֵאלֹקֵי אֲבוֹתַי שֶׁתְּקַבֵּל צְדָקָה זוֹ בִּמְקוֹם הַתַּעֲנִיּוֹת, וְתִסְלַח לִי עַל כָּל מַה שֶּׁחָטָאתִי וְעָוִיתִי וּפָשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ, וּתְכַפֵּר לִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים. אָמֵן.

נוסח תחנונים לאומרו בשעת נתינת הפדיון — לפדיון כל התעניות שהאדם חייב בהן מיום שבא לעולם ומגלגולים קודמים:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַב הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, הִנְנִי בָּא לְפָנֶיךָ בְּבוּשָׁה וּבִכְלִימָה, בְּלֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, עַל כָּל חַטֹּאתַי וַעֲוֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי אֲשֶׁר חָטָאתִי, עָוִיתִי וּפָשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתִי עַל הָאֲדָמָה וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה, בְּמַחֲשָׁבָה בְּדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה, בְּשׁוֹגֵג וּבְמֵזִיד, בְּיוֹדְעִים וּבְלֹא יוֹדְעִים — וְאַף עַל כָּל אֲשֶׁר חָטָאתִי בְּגִלְגּוּלִים קוֹדְמִים, בְּכָל הִשְׁתַּלְשְׁלוּת נִשְׁמָתִי, בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן.

גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ, יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת, כִּי חָפֵץ אֲנִי בְּכָל לִבִּי לְתַקֵּן וּלְהַשְׁלִים כָּל הַתַּעֲנִיּוֹת וְהַתִּקּוּנִים שֶׁאֲנִי חַיָּב בָּהֶם, אַךְ כָּשַׁל כֹּחִי וְאֵין בִּי גְּבוּרָה לְהִתְעַנּוֹת, כִּי חַלָּשׁ הַדּוֹר וְחַלָּשׁ גּוּפִי, וּפֶן אֶתְבַּטֵּל חַס וְשָׁלוֹם מִתּוֹרָה וּמִתְּפִלָּה וּמֵעֲבוֹדָתֶךָ.

וְעַל כֵּן הִנְנִי מַפְרִישׁ מָמוֹנִי לִצְדָקָה לִפְדּוֹת בּוֹ אֶת תַּעֲנִיּוֹתַי, כְּמוֹ שֶׁיָּסְדוּ עֲבָדֶיךָ הַצַּדִּיקִים לִפְדּוֹת תַּעֲנִית בְּכֶסֶף, וִיהִי מִיעוּט מָמוֹנִי בִּמְקוֹם מִיעוּט חֶלְבִּי וְדָמִי, וְתֵחָשֵׁב לְפָנֶיךָ צְדָקָה זוֹ כְּאִלּוּ הִתְעַנֵּיתִי וְסִגַּפְתִּי אֶת עַצְמִי כְּכָל הַשִּׁעוּר הַנִּדְרָשׁ.

וְיָדַעְתִּי, אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם, כִּי אַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבּוֹא רְבָבוֹת תַּעֲנִיּוֹת וּפִדְיוֹנוֹת אֲנִי חַיָּב, וְאֵין בִּיכָלְתִּי הַכַּסְפִּית לִתֵּן סְכוּמִים עֲצוּמִים כָּאֵלֶּה לְעוֹלָם, וְאֵין יָדִי מַשֶּׂגֶת אַף מִקְצָת מִן הַמִּקְצָת. וְעַל כֵּן אֲנִי מִתְחַנֵּן וּמִשְׁתַּפֵּךְ לְפָנֶיךָ: קַבֵּל בְּרַחֲמֶיךָ אֶת הַסְּכוּם הַגְּלוֹבָּלִי הַזֶּה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן עַכְשָׁו, וְיֵחָשֵׁב לִי כְּאִלּוּ פָּדִיתִי אֶת כָּל הַתַּעֲנִיּוֹת וְהַפִּדְיוֹנוֹת שֶׁאֲנִי חַיָּב בָּהֶם — כֻּלָּם, מֵראשִׁית וְעַד אַחֲרִית, שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה וְשֶׁל גִּלְגּוּלִים קוֹדְמִים, בְּלִי שֶׁיִּשָּׁאֵר עָלַי חוֹב וְלֹא שְׁמֶץ חוֹב.

לֹא בְּכֹחִי וְלֹא בְּצִדְקָתִי אֲנִי בָּא לְפָנֶיךָ, כִּי אֵין בְּיָדֵינוּ מַעֲשִׂים; אֶלָּא בִּזְכוּת שֶׁאַתָּה הוּא אַב הָרַחֲמִים, וְרַחֲמֶיךָ הֵם שֶׁאָנוּ מְבַקְשִׁים. כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים כֵּן תְּרַחֵם עָלַי, וְתַשְׁלִים אַתָּה בְּטוּבְךָ אֶת כָּל הֶחָסֵר, וּתְמַלֵּא כָּל הַפְּגָמִים אֲשֶׁר פָּגַמְתִּי בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, וְתַעֲלֶה כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדוּשָּׁה לִמְקוֹמָם.

וּתְזַכֵּנִי לִבְרִיאוּת אֵיתָנָה, לְפַרְנָסָה בְּרֶוַח, וּלְתוֹרָה וּלְמִצְוֹת מִכָּאן וּלְהַבָּא, ותחתום אותי לְחַיִּים טוֹבִים וַאֲרוּכִּים, אוֹתִי וְאֶת כָּל בְּנֵי בֵיתִי וְכָל הַנִּלְוִים אֵלַי. וְלֹא יַעֲלֶה עָלַי עוֹד שׁוּם דִּין וְלֹא שׁוּם עֹנֶשׁ עַל מַה שֶּׁכְּבָר פָּדִיתִי, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה.

עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן רַחֲמֶיךָ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתָךְ. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה׳ צוּרִי וְגוֹאֲלִי. אָמֵן וְאָמֵן.