חזרה בתשובה וכפרה עבור הורים שנפטרו
גדול כיבוד הורים לאחר הפטירה אף יותר מבחייהם — הבן זוכה להמתיק את הדינים מעל נשמת הוריו, לפדות את עוונותיהם ולהעלות את נשמתם. כאן מרוכז סדר פדיון הנפש, המקורות ונוסחי התפילה המלאים.
המקובלים הבינו שלאדם מן השורה אין אפשרות כלכלית לשלם עשרות אלפי שקלים כדי לפדות את כל עוונותיו או עוונות הוריו. לכן נקבעו שני פתרונות:
הסכום המומלץ: נהוג לתת סכום המורכב ממכפולות של 26 (כמניין שם הוי״ה) או 100. למשל: 260 ש״ח, 520 ש״ח, או 1,040 ש״ח — הכל כפי יכולתך הכלכלית.
העיקרון: הנוסח מדגיש שהצדקה הזו באה לפדות "את כל התעניות כולם" שההורה חסר או פגם בהם.
מטבעות הפדיון: המנהג המקובל הוא לקחת 160 מטבעות (בגימטריה כס״ף) — של שקל, חצי שקל או אפילו עשר אגורות לפי יכולתך. אם אין באפשרותך לאסוף 160 מטבעות פיזיים, קח שטר כסף או סכום ששוויו משמעותי עבורך לצדקה, וכוון שהוא ישמש לפדיון.
זמן מומלץ: בבוקר לאחר תפילת שחרית, או במהלך שעות היום. נהוג שלא לעשות פדיון נפש בלילה.
הבעיה: אין לאדם רגיל אפשרות כלכלית לשלם עשרות אלפי שקלים כדי לפדות את כל עוונותיו או עוונות הוריו. הפתרון: פדיון כללי — אומרים בנוסח שהכסף מיועד "לפדות את כל התעניות שאני (או הוריי) חייבים עליהם", ונותנים סכום כפי היכולת; או תיקון הדרגתי — 260 ₪ בכל פעם (ערב ראש חודש, שובבי״ם) לעוון אחר, עד סיום כל התיקונים.
| שלב | מה עושים | התוצאה |
|---|---|---|
| א׳ | בוחרים מסלול: פדיון גלובלי חד-פעמי (סכום אחד מכובד לכל התעניות) או תיקון הדרגתי בתשלומים. | מסלול א׳ / ב׳ |
| ב׳ | תיקון הדרגתי — מפרישים בכל פעם 260 ₪ (שווי פ״ד תעניות) ומקדישים אותו לעוון אחר. | 260 ₪ לכל תיקון |
| ג׳ | פדיון גלובלי לאדם דחוק כלכלית (אברך / סטודנט) — סכום מכובד המהווה מאמץ אמיתי. | 500 ₪ |
| ד׳ | בעל הכנסה ממוצעת ומסודרת — הסכום הגלובלי המקובל והמומלץ ביותר. | 1,000 ₪ |
| ה׳ | מבוסס כלכלית — 10 × 260, עשר פעמים "כפרה". | 2,600 ₪ |
הֲרֵינִי מְכַוֵּן לַעֲשׂוֹת מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל כִּבּוּד הוֹרִים
"לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם י״ה בְּו״ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אָנֹכִי בָּא לְעוֹרֵר רַחֲמִים וּתְשׁוּבָה עִלָּאָה עַל נֶפֶשׁ, רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל [אָבִי מָרִי / אִמִּי מוֹרָתִי] (כאן יזכיר את שם ההורה ושם אמו).
אָנָּא ה', אֱלֹהֵי הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ כִּי בָּשָׂר וָדָם הֵמָּה, וְחָטְאוּ וְעָווּ וּפָשְׁעוּ לְפָנֶיךָ, וּפָגְמוּ בְּאוֹתִיּוֹת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, וּבְעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, וְגָרְמוּ מָסָךְ מַבְדִּיל בֵּין נַפְשָׁם לְבֵין קְדֻשָּׁתְךָ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתִּתְהַפֵּךְ כָּל הָעֲוֹנוֹת וְהַפְּשָׁעִים שֶׁלָּהֶם לִזְכֻיּוֹת, עַל יְדֵי הִתְעוֹרְרוּת הַתְּשׁוּבָה שֶׁאֲנִי מְעוֹרֵר עֲבוּרָם בְּשִׁבְרוֹן לֵב.
וּבְכֹחַ הַצְּדָקָה וּפִדְיוֹן הַתַּעֲנִיּוֹת הַזֶּה, יִתְפָּרְדוּ כָּל הַקְּלִפּוֹת וְהַדִּינִים הָאֲחוּזִים בָּהֶם, וְתִפָּתַח לָהֶם שַׁעֲרֵי אוֹרָה, שַׁעֲרֵי תְּשׁוּבָה, שַׁעֲרֵי רַחֲמִים וְחֶמְלָה. וְתִמְחֶה וְתַעֲבִיר חֲטָאתֵיהֶם מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ, וּתְזַכֵּךְ אֶת נִשְׁמָתָם בִּמְקוֹר הַקְּדֻשָּׁה, לְהָקִים אוֹתָם מֵעָפָר וּלְעַלּוֹתָם מַדְרֵגָה לְדַרְגָּה בְּגַן עֵדֶן, לְנַחֵם אוֹתָם בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלוֹם, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן."
1. הכנת מעות הפדיון: 160 מטבעות (כס״ף) או סכום משמעותי לצדקה, בשעות היום.
2. הנחת הידיים והצהרת הכוונה: הנח את ידך הימנית על הכסף ואמור את נוסח ההצהרה שלהלן.
3. תפילת הפדיון (להלן), בעוד ידך על הכסף.
4. נתינת הכסף מיד לאחר התפילה.
שים לב: בפדיון נפש, הן לגברים והן לנשים, מזכירים את שם הנפטר ושם אמו — ולא שם אביו.
מתי אומרים נוסח זה: כשנותנים סכום אחד חד-פעמי הפודה את כל התעניות שההורה חייב על כל עוונותיו — בלי מניין מוגדר של ימים (מסלול הפדיון הגלובלי).
(לפני התפילה, אחז את הכסף ביד ימין, וזכור לבחור בין לשון זכר/נקבה בהתאם לאב או לאם)
"לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם י״ה בְּו״ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל.
הֲרֵינִי מַפְרִישׁ מָעוֹת אֵלּוּ שֶׁבְּיָדִי לִצְדָקָה, לִהְיוֹת פִּדְיוֹן נֶפֶשׁ, רוּחַ וּנְשָׁמָה עֲבוּר [אָבִי מָרִי / אִמִּי מוֹרָתִי] (יזכיר את שם ההורה ושם אימו), וְלִפְדּוֹן כָּל יְמֵי הַתַּעֲנִיּוֹת שֶׁחַיָּיב/ת לְהִתְעַנּוֹת עַל כָּל הָעֲוֹנוֹת וְהַחֲטָאִים וְהַפְּשָׁעִים שֶׁחָטָא/ה וְשֶׁעָוָה/ה וְשֶׁפָּשַׁע/ה לְפָנֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתוֹ/ה עַל הָאֲדָמָה, בֵּין בְּגִלְגּוּל זֶה בֵּין בְּגִלְגּוּלִים אֲחֵרִים, וּבִפְרָט עַל כָּל מַה שֶּׁפָּגַם/ה בְּמַחֲשָׁבָה, בְּדִבּוּר וּבְמַעֲשֶׂה.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיַּעֲלֶה לְפָנֶיךָ פִּדְיוֹן כְּלָלִי זֶה, וְיֵחָשֵׁב וְיִתְקַבֵּל כְּאִלּוּ הִתְעַנָּה/הִתְעַנְּתָה אֶת כָּל אַלְפֵי הַתַּעֲנִיּוֹת הָרְאוּיוֹת לְכַפָּרָתוֹ/ה, וּבְכֹחַ הַצְּדָקָה הַזֹּאת יִתְמַתְּקוּ וְיִתְבַּטְּלוּ כָּל הַדִּינִים וְהַמְקַטְרְגִים מֵעָלָיו/מֵעָלֶיהָ.
אָנָּא הַמֶּלֶךְ הַמּוֹחֵל וְהַסַּלָּח, פְּתַח לוֹ/לָהּ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים, שַׁעֲרֵי כַּפָּרָה, שַׁעֲרֵי אוֹרָה וְטוֹבָה. זַכֵּהוּ/הָ לְקָדְשָׁהּ וּלְנַחַת (ואם נפטר/ה: וְתַעֲלֶה נִשְׁמָתוֹ/ה לִמְקוֹרָהּ הָעֶלְיוֹן בְּגַן עֵדֶן וּתְהֵא צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים), כִּי אַתָּה פּוֹדֶה וּמַצִּיל, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן."
מתי אומרים נוסח זה: בשלב 3 של סדר הפדיון — לאחר שהנחת את היד על המעות ואמרת את נוסח ההצהרה, ולפני נתינת הכסף. זהו נוסח נוסף ומומלץ להמתקת הדינים, ואומרים אותו בנוסף לנוסח הפדיון הכללי או לנוסח הפרשת המעות (לפי המסלול שבחרת) — לא במקומם. נאמר בשעות היום בלבד, ולא בשבת ויום טוב.
מקור: ליקוטי מוהר״ן תורה ק״פ (וכן ליקוטי מוהר״ן תניינא תורה ג׳, וליקוטי הלכות). זהו נוסח פדיון הנפש הברסלבי — ואינו פדיון הרש״ש. במקורו נאמר על אדם חי להמתקת דינים, ונהגו לאומרו גם לעילוי נשמת נפטר בשינוי הלשון כמובא כאן.
סוֹד הַמָּעוֹת: "וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם" (דברים י״א:ו). "צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ" (ישעיה מ״א:ב). צֶדֶק — מַלְכוּתָא קַדִּישָׁא, וְדִינָא דְּמַלְכוּתָא דִּינָא.
שֹׁרֶשׁ הַדִּינִים בְּבִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר "אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה" (משלי ח׳:י״ד), וְאֵין הַדִּין נִמְתָּק אֶלָּא בְּשָׁרְשׁוֹ. וּשְׁלֹשָׁה יָדַיִם הֵן בַּבִּינָה: יָד הַגְּדוֹלָה — חֶסֶד, יָד הַחֲזָקָה — גְּבוּרָה, יָד הָרָמָה — תִּפְאֶרֶת, וּבָהֶן נִמְתָּקִין כָּל הַדִּינִים.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּמְתְּקוּ וְיִתְהַפְּכוּ כָּל הַדִּינִים וְהַגְּבוּרוֹת הַקָּשׁוֹת מֵעַל נִשְׁמַת [אָבִי מוֹרִי / אִמִּי מוֹרָתִי] (פלוני בן פלונית / פלונית בת פלונית) לְרַחֲמִים גְּמוּרִים, עַל יְדֵי פֶּלֶא עֶלְיוֹן שֶׁהוּא חֲסָדִים גְּדוֹלִים וְרַחֲמִים גְּמוּרִים וּפְשׁוּטִים שֶׁאֵין בּוֹ תַּעֲרֹבֶת דִּין כְּלָל.
וִיקֻיַּם בָּנוּ וּבָהֶם "כִּי לֹא יִדַּח מִמֶּנּוּ נִדָּח" (שמואל ב׳ י״ד:י״ד), וְתַעֲלֶה נִשְׁמָתָם לִצְרוֹר הַחַיִּים בְּגַן עֵדֶן, אָמֵן וְאָמֵן.
"הֲרֵינִי מְנַדֵּב מָעוֹת אֵלּוּ לִצְדָקָה בַּעֲבוּר פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ (נַפְשָׁהּ), רוּחוֹ (רוּחָהּ) וְנִשְׁמָתוֹ (וְנִשְׁמָתָהּ) שֶׁל אָבִי/אִמִּי מוֹרִי/מוֹרָתִי (כאן אומרים את שם ההורה ושם אמו, למשל: יצחק בן שרה / רחל בת חנה), זִכְרוֹנוֹ (זִכְרוֹנָהּ) לִבְרָכָה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. יְהִי רָצוֹן שֶׁיַּעֲלֶה זִכְרוֹנָם לְטוֹבָה לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וּבִזְכוּת מִצְוַת צְדָקָה זוֹ יִמָּחֲלוּ וְיִתְכַּפְּרוּ כָּל עֲוֹנוֹתֵיהֶם, וְיִתְמַתְּקוּ מֵעֲלֵיהֶם כָּל הַדִּינִים, וְתַעֲלֶה נִשְׁמָתָם לִמְקוֹם מְנוּחָתָם בְּגַן עֵדֶן, אָמֵן".
1. הפרדת המעות: שים את הכסף בצד (או העבר אותו ישירות באפליקציה/באשראי) עבור המטרה שנבחרה.
2. לימוד לזכותם: לאחר הפדיון, מומלץ מאוד ללמוד כמה דקות תורה (כגון הלכות או משניות) או לקרוא פרק תהילים, ולומר: "יהי רצון שזכות הלימוד תהיה לזכות/לעילוי נשמת אבי/אמי".
הנתינה הפיזית של הכסף היא הפועלת את הפדיון הרוחני בשמיים. יש לתת את הכסף לצדקה לעניים הגונים, ללומדי תורה או למוסדות חסד ותורה.
בפדיון תעניות בהדרגה — אומרים נוסח זה במקום הנוסח הכללי
מתי אומרים נוסח זה: כשפודים מניין מוגדר של תעניות (למשל פ״ד ימים) על עוון מסוים — במסלול התיקון ההדרגתי, 260 ₪ בכל פעם. חוזרים על הנוסח בכל תיקון ותיקון עם שם העוון והמניין המתאים.
"לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם י״ה בְּו״ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הֲרֵינִי מַפְרִישׁ מָעוֹת אֵלּוּ שֶׁבְּיָדִי לִצְדָקָה, תְּמוּרַת (פ״ד או מניין אחר) יְמֵי תַּעֲנִית שֶׁחַיָּב [אָבִי מָרִי / אִמִּי מוֹרָתִי] (כאן יזכיר את שמם ושם אימם) לְהִתְעַנּוֹת לְכַפָּרַת עֲוֹנוֹתָיו/עֲוֹנוֹתֶיהָ.
וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיַּעֲלֶה לְפָנֶיךָ פִּדְיוֹן זֶה שֶׁאֲנִי פּוֹדֶה אֶת תַּעֲנִיּוֹתָיו/תַּעֲנִיּוֹתֶיהָ, וְיֵחָשֵׁב לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ הִתְעַנָּה/הִתְעַנְּתָה אוֹתָם הַיָּמִים מַמָּשׁ, וְכָל מַה שֶּׁפָּגַם/פָּגְמָה בַּשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים וּבָעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים יְתֻקַּן הַכֹּל עַל יְדֵי כֹּחַ הַצְּדָקָה הַזֹּאת.
אָנָּא הַמֶּלֶךְ הָרַחֲמָן, בְּרוֹב רַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ תְּקַבֵּל פִּדְיוֹן זֶה, וְתִמְחֹל וְתִסְלַח לְכָל חֲטָאָתָיו/חַטֹּאתֶיהָ וַעֲוֹנוֹתָיו/עֲוֹנוֹתֶיהָ וּפְשָׁעָיו/פְּשָׁעֶיהָ, וְתַעֲלֶה נַפְשׁוֹ/נַפְשָׁהּ לִמְקוֹרָהּ הָעֶלְיוֹן, וְתַשְׁפִּיעַ עָלָיו/עָלֶיהָ שֶׁפַע קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה, חַיִּים וְשָׁלוֹם, לְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים, אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן."
הנוסחים שלהלן הם לבחירה — בוחרים אחד בלבד, לפי מה שמדבר אל הלב או לפי מנהג המשפחה. אין צורך לומר את כולם, וכולם כשרים ומועילים. אם כבר אמרת את נוסח הפדיון הכללי או את נוסח הפרשת המעות לתעניות — יצאת ידי חובה, ואלו תוספת בלבד.
"רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ כִּי (אָבִי / אִמִּי) (שם ההורה ושם אמו) חָטָא וְעָוָה וּפָשַׁע לְפָנֶיךָ, וְהוּא חַיָּב בְּתַעֲנִיּוֹת רַבּוֹת לְכַפָּרַת עֲוֹנוֹתָיו. וְהִנֵּה אָנֹכִי בְּנוֹ / בִּתּוֹ מַפְרִישׁ (סכום המעות) לִצְדָקָה בַּעֲבוּר פִּדְיוֹן נַפְשׁוֹ.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתְּהֵא הַצְּדָקָה הַזֹּאת חֲשׁוּבָה וּמְקֻבֶּלֶת לְפָנֶיךָ כְּאִלּוּ הִתְעַנָּה כָּל הַתַּעֲנִיּוֹת שֶׁחַיָּב בָּהֶם, וְתִמְחֹל וְתִסְלַח וּתְכַפֵּר לוֹ עַל כָּל חֲטָאָתָיו וַעֲוֹנוֹתָיו וּפְשָׁעָיו, וּתְקָרֵב נַפְשׁוֹ, רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ לַעֲבוֹדָתֶךָ (ואם נפטר: וְתַעֲלֶה אוֹתוֹ מִמַּעֲלָה לְמַעֲלָה בְּגַן עֵדֶן), כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה, אָמֵן."
"הֲרֵינִי מַפְרִישׁ מָעוֹת אֵלּוּ לִצְדָקָה לִפְדְיוֹן נַפְשׁוֹ, רוּחוֹ וְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל (אָבִי / אִמִּי – פלוני בן פלונית), שֶׁיִּתְמַתְּחוּ כָּל הַדִּינִים מֵעָלָיו, וְיִתְהַפְּכוּ לְרַחֲמִים גְּמוּרִים.
בִּזְכוּת הַצְּדָקָה הַזֹּאת, וּבִזְכוּת הַצַּדִּיקִים שׁוֹכְנֵי עָפָר, יִשְׁלַח לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְפוּאָה שְׁלֵמָה (או: כַּפָּרַת עֲוֹנוֹת וַעֲלִיַּת הַנְּשָׁמָה), וְיִמָּלֵא עָלָיו בְּרַחֲמִים, אָמֵן."
רבי חיים מוולוז׳ין (תלמיד הגר״א) הציג קו שונה ופשוט יותר, שאינו דורש נוסחאות קבליות מורכבות, אלא מתמקד בצער הגוף והלב.
השיטה: פדיון באמצעות תרומת אוכל למשפחות נצרכות או לתלמידי חכמים, מתוך תפיסה שהזנת הגוף של הזולת מכפרת על העוונות של הנפש.
העיקרון: הבן לוקח על עצמו תענית דיבור (שתיקה ודיבור רק בדברי תורה) במשך יום שלם, או פודה בממון, ומצהיר שכל זכות התיקון תעבור להוריו.
"הֲרֵינִי מַפְרִישׁ סְעוּדוֹת אֵלּוּ (אוֹ שָׁוְוִין בְּכֶסֶף) לִצְדָקָה, לִהְיוֹת פִּדְיוֹן וְכַפָּרָה עַל כָּל מַה שֶּׁחָטְאוּ הוֹרַי לְפָנֶיךָ מִיּוֹם הֱיוֹתָם עַל הָאֲדָמָה. רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנוּ עַל כְּבוֹד אָב וָאֵם, וְזֶהוּ כְּבוֹדָם שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ עֲלֵיהֶם רַחֲמִים. אָנָּא, הַפְקִידָה לָהֶם לִזְכוּת וּלְחַיִּים קְדוֹשִׁים."
החיד״א (רבי חיים יוסף דוד אזולאי) תיקן סדר קצר ועוצמתי המבוסס על 26 מטבעות (כמניין שם הוי״ה: י־ה־ו־ה). פדיון זה נחשב קל מאוד לביצוע אך בעל סגולה עצומה לכפרה מהירה.
הביצוע: לוקחים 26 מטבעות כסף (למשל: 26 מטבעות של שקל, או 26 מטבעות של 10 שקלים) לצדקה מהודרת.
הנוסח עבור ההורה:
"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיַּעֲלֶה לְפָנֶיךָ פִּדְיוֹן זֶה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה בְּעֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה מַטְבְּעוֹת אֵלּוּ כְּנֶגֶד שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, לִפְדּוֹת וּלְכַפֵּר עַל נֶפֶשׁ עַבְדְּךָ/אֲמָתְךָ (שם ההורה). וּבְכֹחַ שִׁמְךָ הַקָּדוֹשׁ יִמָּחֲקוּ כָּל הָעֲוֹנוֹת, וְתַשְׁפִּיעַ עָלָיו/עָלֶיהָ חֲסָדִים גְּדוֹלִים וְרַחֲמִים מִשְּׁמֵי מָרוֹם, אָמֵן סֶלָה."
ערב ראש השנה וערב יום הכיפורים: הימים העוצמתיים ביותר. בערב יום הכיפורים נהוג במיוחד לתת צדקה גדולה לפדיון נשמת ההורים (מנהג זה קשור גם לטקס הכפרות).
יום השנה (ה״יארצייט״): ביום הפטירה השנתי של האב או האם, הנשמה עומדת לדין לצורך עלייה במדרגות גן עדן. פדיון נפש ביום זה מגן עליה ומעלה אותה מעלה.
ערב ראש חודש: נחשב ל״יום כיפור קטן״, וזמן מסוגל מאוד למחילה, סליחה והמתקת דינים.
עשרת ימי תשובה: הימים שבין ראש השנה ליום כיפור, שבהם כל הזכויות והצדקות משפיעות באופן ישיר ומיידי על העולמות העליונים.
הערה חשובה: אין לערוך פדיון נפש בשבתות, בחגים (סוכות, פסח ושבועות) ובמהלך שעות הלילה.
למשל בכל בוקר לפני התפילה או לפני הדלקת נרות — שים פרוטה או שקל בקופת צדקה ואמור:
"הֲרֵינִי נוֹתֵן צְדָקָה זוֹ לְעִלּוּי נִשְׁמַת וּלְכַפָּרַת עֲוֹנוֹת אָבִי / אִמִּי מוֹרִי / מוֹרָתִי (שם ההורה ושם אמו), יְהִי רָצוֹן שֶׁמִּצְוָה זוֹ תַּעֲמֹד לִזְכוּתָם, תַּמְתִּיק מֵעֲלֵיהֶם כָּל הַדִּינִים, וְתִפְתַּח לָהֶם שַׁעֲרֵי גַן עֵדֶן וְרַחֲמִים, אָמֵן".
"הֲרֵינִי קוֹרֵא פִּרְקֵי תְהִלִּים אֵלּוּ לִתְשׁוּבָה, לְכַפָּרַת עֲוֹנוֹת וּלְעִלּוּי נִשְׁמַת [אָבִי מוֹרִי / אִמִּי מוֹרָתִי] זִכְרוֹנוֹ/הּ לִבְרָכָה, [שם הנפטר/ת] בֶּן/בַּת [שם אמו/הּ]. יְהִי רָצוֹן שֶׁתַּעֲמֹד לָהֶם זְכוּת מִצְוָה זוֹ וּזְכוּת דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, אָמֵן".
1. הצהרת כוונה — אמירת הנוסח שלמעלה לפני תחילת הקריאה.
2. אותיות השם והנשמה — קריאת הפסקאות מפרק קי״ט לפי אותיות השם הפרטי, ולאחריהן אותיות המילה נְשָׁמָה (נ, ש, מ, ה).
3. פרקי הכפרה, התשובה והשמירה — פרק נ״א (מזמור התשובה, למחיקת עוונות), פרק ק״ל ("שיר המעלות ממעמקים", לפדיון הנפש מדינים), ופרק צ״א ("יושב בסתר עליון", לשמירה והגנה על הנשמה בעולם הבא).
4. בקשת ה"יהי רצון" — בסיום הקריאה, כנוסח שלהלן.
אין פרקי תהילים שנוסחו במקורם דווקא עבור הורים שנפטרו, אך חכמי המקובלים והפוסקים קבעו פרקים מסוימים שיש בהם כוח עצום לכפרה, למחילת עוונות ולהמתקת דינים, ונהוג לקוראם עבור נשמת ההורים.
1. פרקי התשובה והכפרה המרכזיים
פרק נ״א (51): "מזמור התשובה" המפורסם שחיבר דוד המלך — "חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ". עוסק כולו בבקשת סליחה, מחיקת פשעים וטהרת הנפש, וקריאתו על ידי הבן מועילה מאוד לכפרת עוונות הוריו.
פרק ק״ל (130): "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה׳" — מסוגל לפדות את הנפש מן המקומות העמוקים ביותר ולעורר רחמים גדולים בשמיים.
פרק ל״ב (32): "אַשְׁרֵי נְשׂוּי פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה" — עוסק בשמחת המחילה והכפרה על החטאים.
2. פרקי שמירה ועילוי נשמה (מנהג קבוע)
פרק צ״א (91): "יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן" — מכונה בחז״ל "שיר של פגעים". קריאתו מגינה על נשמת הנפטר מפני מזיקים ודינים בעולם האמת ומשרה עליה שלווה.
פרק כ״ג (23): "ה׳ רֹעִי לֹא אֶחְסָר" — מסוגל להולכת הנשמה למנוחת עולמים בגן עדן ("בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי... יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק").
פרק קכ״א (121): "שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים" — נהוג לקרוא אותו בכל אזכרה ותפילה לעילוי נשמה.
3. הסדר המקובל: קריאה לפי אותיות השם (פרק קי״ט)
הדרך העוצמתית והמקובלת ביותר בתהילים עבור נפטרים היא קריאת פסוקים מתוך פרק קי״ט (119), המסודר בפסקאות לפי אותיות הא׳-ב׳ (שמונה פסוקים לכל אות).
קוראים את הפסקאות שמרכיבות את אותיות השם הפרטי של ההורה (למשל עבור אב ששמו משה: שמונת הפסוקים של אות מ׳, שמונת הפסוקים של אות ש׳, ושמונת הפסוקים של אות ה׳).
לאחר מכן קוראים תמיד את הפסקאות המרכיבות את המילה נְשָׁמָה (אותיות: נ, ש, מ, ה) — גם אם חלקן כבר נקראו בשם הפרטי.
"יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת מִזְמוֹרֵי הַתְּהִלִּים וְאוֹתִיּוֹת הַשֵּׁם וְהַנְּשָׁמָה שֶׁקָּרָאתִי, וּבִזְכוּת שְׁמוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים הָרְמוּזִים בָּהֶם, תִּתְמַלֵּא בְּרַחֲמִים רַבִּים עַל נִשְׁמַת [שם הנפטר/ת] בֶּן/בַּת [שם אמו/הּ].
אָנָּא ה׳, סְלַח וּמְחַל לוֹ/לָהּ עַל כָּל חַטֹּאתָיו/חַטֹּאתֶיהָ וַעֲוֹנוֹתָיו/וַעֲוֹנוֹתֶיהָ, וְאַל תָּבִיא אוֹתוֹ/אוֹתָהּ בְּמִשְׁפָּט. פְּדֵה נַפְשׁוֹ/נַפְשָׁהּ מִגֵּיהִנּוֹם, תְּהֵא מְנוּחָתוֹ/מְנוּחָתָהּ כָּבוֹד, תַּמְתִּיק מֵעָלָיו/מֵעָלֶיהָ כָּל דִּינִים, וְתַעֲלֶה נִשְׁמָתוֹ/נִשְׁמָתָהּ לַמַּעֲלוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת בְּגַן עֵדֶן, וּתְהִי נִשְׁמָתוֹ/נִשְׁמָתָהּ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, אָמֵן".
לשון הרמ״א שם: ״ואם ירצה לפדות התענית — יתן בעד כל יום שנים עשר פשיטים לצדקה (פסקי מהרא״י סימן ס׳)״. זהו העוגן ההלכתי הרשמי לכל עניין פדיון התענית בכסף, בשם מהרא״י בעל ״תרומת הדשן״. ✓ אומת מול לשון השולחן ערוך עצמה.
המשנה ברורה על אותו סעיף מבאר את שיעורי הפשיטים, וכותב: ״וזהו שיעור הפחות אם אפשר לו, והעשיר יתן יותר — הכל לפי עשרו, שהרי טעם הפדיון ששקול צער הממון כנגד צער התענית״. מכאן שהסכום נמדד לפי מה שמצער את האדם, ולא סכום קבוע לכל אדם. ✓ אומת מול לשון המשנה ברורה עצמה.
החיד״א בספרו ״יוסף בסדר״ סימן ג׳ (בעניין השובבי״ם) כותב שמי שאינו יכול להתענות ״יש לו תקנה לפדות כל יום תענית בממון״, ומביא את נוסח התפילה: ״וגלוי וידוע לפניך כי חפץ הייתי לעשות תיקון זה בכל לב, אך אין בי כח... ולכן אני מפריש היום ארבעה פרוטות כסף לצדקה, כי כן יסדו עבדיך לפדות בכסף כל תענית״. מכאן מקור השיעור של ארבע פרוטות ליום תענית. ✓ אומת מול לשון ׳יוסף בסדר׳ עצמה.
רבי יוסף חיים מבגדאד (ה״בן איש חי״). התשובה נפתחת בלשון: ״שאלה: פדיון התענית בכסף לצדקה למי שנתחייב בהם בעבור עונותיו...״ — זו התשובה ההלכתית המקיפה ביותר בנושא. הוא דן בפדיון תעניות של תיקוני עוונות על פי האריז״ל (פ״ד תעניות, רל״ג, שס״ה וכדומה), באופן חלוקת הכסף, ובכך שראוי לעשות את הפדיון ביום שמקבל עליו כתענית. ✓ אומת מול לשון התשובה עצמה.
שני מקורות אלו לא הצלחנו לאמת מול הספר המקורי עצמו (אינם מצויים כטקסט דיגיטלי מלא), אך הם מצוטטים מילה במילה בתוך שו״ת רב פעלים ח״ג או״ח ל״ה שאומת:
• חסד לאברהם (מעין ד׳ ״עין יעקב״, נהר מ״ה): ״ודע כי הרוצה לחזור בתשובה ואינו יכול להתענות ארבעים יום — יכול לפדותם בארבעים איסרי כסף מזוקק לצדקה״.
• נאמן שמואל (סוף סימן ח׳): שיש פדיון לתענית שמתחייב בה אדם בעבור עוונו, ונתן שם שיעור מטבע שהיה בזמנו. ◐ אומת בעקיפין בלבד — דרך ציטוט בספר מאומת.